עד 1948, התקיימה בהודו קהילה יהודית גדולה (כ-30,000) בעיקר בקוצ'ין ובבומביי.
לפני כיבוש שטחי הודו על ידי בריטניה התקיימו בשטחי הודו קהילות יהודיות נפרדות שהתפתחו כל אחת באופן שונה וכלל לא ידעו האחת על קיומה של השנייה.
הקהילות הן: קהילת בני ישראל הקבוצה הגדולה והקדומה ביותר על אדמת הודו. הקהילה התיישבה באזור קונקאן שבמדינת מהרשטרה של ימינו, באזור החוף המערבי של הודו. קהילת יהדות קוצ'ין הקהילה הקטנה יותר, שהתיישבה בקראלה שבדרום-מערב הודו, באזור חוף מאלאבר. קהילת הבגדדים שגיעו להודו במאה ה-19 מעיראק והתיישבו בעיקר בערים בומביי, פונה וכלכתה.
המקצועות המסורתיים של יהודי הודו היו בתעשיית השמן, משם עברו לתעשייה קלה והצטרפו לכוחות הביטחון והממשלה ואף הגיעו לעמדות גבוהות. לקראת הקמת מדינת ישראל הם השתתפו בתנועת השחרור של המדינה ובשנת 1948 היגרו אל ישראל בהמוניהם.
כיום מונים יהודי הודו אלפים בודדים של יהודים וכוללים את הקהיליה הישראלית הנמצאת בעיקר בגואה ובני המנשה המיחסים עצמם לצאצאי שבט מנשה, הגרים בצפון מזרח הודו - במיזורם ובמניפור.
