עיר ייחודית, מודרנית במראה שתוכננה מראש (ע"י אדריכלים מערביים) ונבנתה בסדר והיגיון מופתיים וניתן לראות בה מבנים ייחודיים ופונקציונליים מבטון וזכוכית. העיר נקראת על שם מקדש האלה צ'אנדי הנמצא בקרבת מקום, במחוז פאנצ'קולה של הריאנה. פירוש השם הוא "מבצר צ'אנדי".
צ'אנדיגאר היא טריטוריית איחוד בהודו המשמשת כבירתן של שתי מדינות, הריאנה ופאנג'אב. העיר צ'אנדיגאר המהווה את בירתה של טריטוריית האיחוד צ'אנדיגאר ומשתרעת על רוב שטח הטריטוריה, ממוקמת על הגבול בין שתי המדינות, אך אינה מהווה חלק מאף אחת מהן והמנוהלת על ידי הממשלה הפדרלית בהודו.
היסטוריה של צ'אנדיגאר
על הקמתה של צ'אנדיגאר הוחלט לאחר חלוקת הודו ב-1947, אז בעקבות מעברה של לאהור לשטח פקיסטן, נותרה פנג'אב ללא עיר בירה. לאחר כמה תוכניות שלא יצאו לפועל להרחיב ערים קיימות למטרה זו, נפלה החלטה לבנות עיר חדשה.
עד מהרה זכתה התוכנית לחשיבות לאומית מדרגה ראשונה, גם בשל מיקומה האסטרטגי של העיר וגם בשל תמיכתו הנלהבת של נהרו, מי שהיה אז נשיא הודו. נהרו רצה שהעיר תשקף את הודו המודרנית והמתקדמת, המשוחררת ממסורות העבר. בהתחלה פנו ההודים לאדירכלים האמריקנים מאייר ונוביקי. לאחר מותו בטרם-עת של נוביצקי הצטרף לתוכנית ב-1950 האדריכל השווצרי לה קורבוזיה, שהיה אחד מאבות המודרניזם. לה קורבזיה היתווה את התוכנית הכללית לעיר צ'אנדיגאר – סכמת העיר כאדם בעל ראש, גוף וזרועות, את חלוקתה לריבועים (sectors), את היררכיית הכבישים היורדת מכבישים שמחברים בין הסקטורים השונים, לכבישים חוצי סקטורים, כבישים שחודרים לתוך השכונה, דרכי אופניים, שבילי הולכי רגל וגינות.
צ'אנדיגאר כיום העיר נחשבת אחת היפות והיחודיות בהודו, ועם זאת, תיירים מערביים מוותרים עליה לעתים קרובות מדלגים עליה. מלבד בנייניו של לה קורבוזייה, אתרי התיירות הפופולריים ביותר הם גן הסלעים, פארק ובו מבנים ופסלים שנבנו מפסולת וחפצים שונים, גן הוורדים ואגם סוקנה, שלחופו מתקני קייט.
גן הפסלים – נק צ'אנג Nek Chand Rock Garden
גן משונה ומרתק שבין סלעיו תמצאו פסלי חיות ובני אדם העשויים פסולת ואשפה. הגן קרוי על שמו של מפקח דרכים לשעבר שעבד במחלקת ההנדסה של צ'אנדיגר, ונהג לאסוף חפצים שנזרקו וליצור מהם דמויות.
